עמוד הבית
עמוד הבית

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

עמוד הבית
גלישה
ציוד סנובורד
הרפתקאות
אקדמיה
כללי
 וידאו 
 חדשות 
 סקירת אתרים 
 ספקי חופשות 
 לוח יד שניה 
 לינקים 
ראשי > הרפתקאות סנובורד
שתף  
Adventures געגועים לז-ארק

בכל שנה , בערך באמצע הקיץ,זה מתחיל.זה קורה כל פעם באותה מתכונת,אני פותח ערוץ אקסטרים אצל חבר ויושב מהופנט מול סרטי סנובורד. למה הם עושים את זה ? בכונה ? למה באמצע הקיץ כשיש עוד כמה חודשים טובים של חום וזיעה ואז אני מתחיל להרגיש את הרעד ברכים.
אף פעם לא השתמשתי בסמים קשים ולכן אף פעם לא היתי בקריז, אבל נראה לי שמה שאני חוה באותם רגעים זה די קרוב לקריז.
באותו רגע אני אומר לעצמי , "תירגע , יש עוד המון זמן עד לחורף, חבל להתחיל לפנטז כבר מעכשיו" זה קצת עוזר אבל לא מש. 
יש 2 פתרונות למצב הזה , אחד הוא לעזוב הכל ולטוס לאן שהוא בחצי כדור הארץ הדרומי שם יש חורף ולכת לגלוש , אבל פתרון זה הוא לא מציאותי ברוב המקרים. הפתרון השני הוא להתחיל לתכנן ולחשוב לאן אני אטוס בחורף, לאסוף מידע ולחכות. המטרה שלי היא לטוס כל חורף למקום חדש, ולכן בחורף האחרון החלטתנו אני וחברי משה להגיע לאתר Les Arcs שנמצא בצרפת ,קרוב לגבול עם שויץ (קרוב לג'נבה).  האתר הוא אתר מוכר ונמכרות לשם חבילות תירות רבות בסוכנויות בארץ אבל משום מה במטוס בדרך לשם, כל הישראלים היו בדרכם דוקא ל"ואל-טורנס". שמחתי, מפני שבחו"ל,  הסבלנות שלי לישראליות שואפת לאפס.
הדרך הכי נוחה להגיע היא לטוס לג'נבה-שויץ , ומשם זה נסיעה של 3 שעות בערך עד לאתר. אנחנו החלטנו להשכיר רכב מפני שהמחיר של השכרה והמחיר של האוטובוס הלוך ושוב בין ג'נבה לאתר היו דומים. (השכרה היתה 220 יורו בערך לשבוע , כלומר 110 לאדם, לעומת 100 יורו לכרטיס הלוך ושוב באוטובוס). חוץ מזה שעם רכב הרבה יותר כיף. בדיעבד הסתבר שהשכרת הרכב היתה מעשה חכם, בהמשך תבינו למה.
את המלון מצאנו באינטרנט,בהתחלה חשבנו שמדובר במלון רגיל , כלומר יש חדר, יש ארוחות, הכל טוב. אבל כשהגענו הסתבר שכרנו בעצם חדר בית דירות, כלומר, מקבלים מפתח לחדר בתחילת השבוע וצריך להחזיר את המפתח לפני שחוזרים הביתה, כל השאר, אוכל וניקיון, אנחנו הינו צריכים לדאוג לו. גם ענין זה התבר כדבר מאוד מאוד טוב, מפני שהחדר גדול מאוד ( 5-6 אנשים יכולים לשון בו בנוחות - יש מזרונים) והתשלום הוא לחדר ולא לבן-אדם (החדר עולה 230 יורו בערך לשבוע) ובקשר לאוכל, מבחינתי היתי יכול לחיות שבוע על לחם ומים, חוש הטעם הלא מפותח שלי לא דורש יותר מידי, אבל למזלי, משה, ידוע בחיבתו לאוכל טוב לכן ביום הראשון הלכנו לסופרמרקט שנמצא בעיר שליד (לזה היה טוב הרכב, הסופר באתר עצמו הרבה יותר יקר) קנינו אוכל איכותי בכ-50 יורו וזה הספיק לרוב השבוע. (למזלי, משה גם אוהב לבשל....), דבר אחד יש לזכור שהולכים לבתי דירות מסוג זה, צריך להביא סדינים, אנחנו לא הבאנו והצפרדעים (=צרפתים) החמדנים רצו 30 יורו להשכרת סדינים.
יאלה, מה עם הגלישה עצמה ?
האתר עצמו בנוי מ 3 מרכזים, כל אחד נמצא בגובה אחר וכך גם השמות שלהם, 1600, 1800 ו 2000 (מטר). לכל מרכז יש את המלונות שלו, החנויות שלו והרכבלים שלו כשכל המרכזים מחוברים ביניהם במסלולים ורכבלים מקשרים מה שהופך את Les Arcs לאתר ענק, מלא באפשרויות.
ביום הראשון התחלנו לסרוק את האתר ע"י צפיה מהרכבלים ואיתור נקודות פוטנציאליות לאופ-פיסט וקפיצות. ירידה בכל מדרון אפשרי ומדי פעם הצה במפת האתר שנמצאת בכל פסגה כדי לכון את עצמנו לאזורים שעוד לא חקרנו. היום הראשון באתר הוא אחד הימים הכי כיפים לדעתי מפני שהכל חדש עדין וכל מדרון צופן תגלית חדשה שמעלה לי את התלהבות והחשק להמשיך לגלוש. הבעיה שמרוב התלהבות באחד מהמדרונות קפצתי ונחתי על משטח קרח חלק וקשה שהזכיר לי שלא הכול יפה ורוד וריסק אותי על עצם הבריח. התרסקות השביתה אותי לשאר היום, דבר שלא עוד אותי במיוחד והיתי גם די פסימי לגבי שאר השבוע.
לאחר עידוד אינטנסיבי משה האופטימי ובליעת כל בוקר כמויות של משכי כאבים וספרים למיניהם יכולתי להמשיך לגלוש בשאר השבוע כמעט בלי בעיות.
לאחר יום יומים החלטנו שהגיע הזמן להכיר את הר יותר מקרוב והתחברנו לכמה מקומים שחים באתר כל עונה (וכל קיץ יורדים לדרום צרפת לגלוש בים ...איזה חים), דבר זה מומלץ לכל גולש מתקדם שרוצה לראות קצת סנובורד אמיתי במדרונות אמיתים. המקומים לקחו אותנו לחורים נידחים בהר שרק עם GPS וליוי מסוק אולי הינו מגיעים לשם. הדבר הטוב היה שבמשך היומים שלפני, ירד שלג לא הפסקה , אח,  פרי ריד במיטבו!!!!!
בימים שלאחר מכן התעורנו כל בוקר לרעש פיצוצים מהר, לרגע היתי בטוח שאני שוב במוצב בלבנון .....סתם , לא היתי בלבנון, אבל את הפיצוצים גרם צות האתר שדאג להפיל כל מפולת שלגים פוטנציאלית ע"י דינמיטים....הרגשתי בטוח יותר.
כוח עליון
מי שמכיר אותי, יודע שיש לי חוש כיון של צ'יואואה מסומת  (כלומר, מש מש גרוע), אבל אף פעם לא חשבתי שהדבר יכול לפגוע בי עד שבאחד מהימים בהר, הבחנתי מהרכבל בקיקר ענק ליד המדרון, החלטתי לרדת אליו ולקפוץ אותו. זכרתי בערך איפה היה וכיונתי את עצמי אליו. לאחר שהגעתי
חיכיתי כמה עשרות מטרים מעליו במעלה המדרון, כן, זה היה נראה כמוהו והמיקום היה מתאים, הבעיה שלא היה אפשר לראות מה נמצא אחריו , אבל מכיון שראיתי כבר מהרכבל שהנחיתה היתה פנויה, הלכתי על זה , תפסתי מהירות, עליתי עליו ושניה לפני המראה, חשכו עיני , זאת לא היתה הקפיצה. לפני היו כמה דברים שהפריעו לי קצת , למשל ....עמוד, תהום ענקי ונחיתה על משטח שטוח לגמרי שהיה נראה קירחי ......רגע הארה הקצר הזה הגיע קצת מאוחר מידי, היתי כבר באויר. תוך כדי תעופה שמתי לב שאני קופץ מעל שורה של אנשים שנראו כל כך קטנים מהגובה שהיתי....קיויתי לטוב (או יותר נכון לחילוץ אוירי).
אומרים שכשבן-אדם נמצא במצוקה הוא מסוגל לעשות דברים שבדרך כל לא היה מסוגל. אז נראה לי שזה מה שקרה לי שם. בנחיתה השתטחתי על הקרח כמו מריונטה בלי חוטים. מרוב עוצמה, הגוף שלי קפץ בחזרה למצב עמידה כאילו הקרח היה בעצם טרמפולינה, והמשכתי לגלוש כאילו כלום לא קרה , לא הרגשתי כלום , רק את האדרנלין זורם בכל תא בגוף.....ואו. (נראה לי שהמשכי כאבים שלקחתי בוקר עזרו גם פה).
לאחר כמה שניות הסתכלתי מעל הכתף שלי לחפש את המלאך שמר עלי, מלאך לא היה שם אבל משה כן היה , לא נראה לי שהוא מלאך אבל הוא כן מבשל נהדר.
בימים האחרונים, ירדה כמות גדולה של שלג, בעצם לא הפסיק לרדת שלג כמעט כל היום. ערב אחד כשנגמר לנו האוכל, רצינו לרדת לסופרמרקט בעיר הסמוכה. הלכנו לחניה, במקום רכב שלנו עמדה שם ערמת שלג ענקית שצורתה הכלית בעזרת דמיון מפותח הזכירה אוטו. כמו שני קברנים התחלנו לחפור את הרכב החוצה, בעזרת הידים (וגם השתן עזר לא רע). על הג נשארה ערמה גדולה של שלג , אבל מכיון שהיה אפשר להוציא את הרכב, יצאנו לדרך. באמצע הדרך המפותלת, כשמצד אחד יש תהום ומצד שני מכוניות טסות, כל הגוש שלג שהיה על הג נפל פתאום על המכסה מנוע והסתיר את כל השמשה הקדמית. אחרי כמה זיגזגים הצלחתי לצאת החוצה מהחלון (משה נהג) ולפנות את הגוש.
הביתה
נכון שזמן זה דבר יחסי , אבל מה שבטוח זה שבוע זה בטוח לא הרבה זמן לעשית משהו כל-כך טוב.
מה לעשות, צריך לחזור הביתה כי......א.....אין לי מש סיבה טובה......(משפחה וחברים - נא לא להיעלב).
עד לפעם הבאה תחזיקו מעמד
מאת: שי גיטרמן
מגזין אדרנלין  www.adrenalin.co.il
 
צור קשר  |   מי אנחנו  |   שלח למכור  |   הפוך לדף הבית
© כל הזכויות שמורות לסקי-פס סקי וסנובורד בע"מ
Designed by Studio Arava    ZOD מערכות מידע בע"מ