עמוד הבית
עמוד הבית

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

עמוד הבית
גלישה
ציוד סנובורד
הרפתקאות
אקדמיה
כללי
 וידאו 
 חדשות 
 סקירת אתרים 
 ספקי חופשות 
 לוח יד שניה 
 לינקים 
ראשי > הרפתקאות סנובורד
שתף  
Adventures עלילות פאנצ'ו בסנו-פארק

"סנובורד" זו מילת המפתח לכתבה הזו- מכאן הכל התחיל...
 
במהלך חמש השנים האחרונות בהן אני מכור ללבן(שלג,כמובן) הבנתי שזאת לא סתם עוד התמכרות לתחביב - אלא הדבר האמיתי. מאז שאני זוכר את עצמי עסקתי בכל מה שקשור לספורט אתגרי,  אני נוסע על סקייטבורד מגיל 8, גולש גלים מגיל 11, עושה סאנדבורד (גלישה על חול) ועוד אינספור סוגי ספורט. לעולם לא הפסקתי לעשות את הדברים האלו, זוהי משמעות החיים שלי- לגלוש משש בבוקר עד לערב ולנסוע על סקייט מהערב ועד הלילה. לא ידעתי שום דבר אחר,עד שיום אחד הלכתי לחרמון לעשות בפעם הראשונה סנובורד.
 
ביום הראשון כשחזרתי הביתה אחרי יום מתיש ומעייף (ותחת רטוב וקפוא) ידעתי שזה לא יגמר בזה. כל שנה שידרגתי את הציוד, העליתי את מספר הימים שלי על השלג והחלום הרטוב שלי היה לגלוש בכל יום, כל היום, למשך זמן ארוך.
 
הבחירה שלי הייתה לעשות עונת חורף בניו-זילנד, באתר שנקרא סנופארק (SNOWPARK), שזהו אתר שכולו פריסטייל, ומכאן בא השם "סנופארק"- מאוד דומה לסקייטפארק רק בשלג (הבחירה לאתר הספציפי הזה נבעה מהחיבה הלא מובנת שלי לקפיצות גדולות, ריילים ובוקסים).
 
אחרי חפירה עמוקה באינטרנט וחפירה עוד יותר עמוקה אצל חבר'ה שהיו כבר בניו-זילנד, קניתי כרטיס טיסה וסקי-פס עונתי לאתר, ארזתי את הציוד ואמרתי שלום.
 
טוב, אז אחרי שחיכיתי ארבעה חודשים של חום מתיש ולילות ארוכים ללא שינה הגיע הרגע המיוחל שנפל בדיוק יום לאחר הבגרות האחרונה שלי (שכמובן לא יכלתי להתרכז בה בכלל וכל מה שעלה לי בראש היה שלג וסנובורד במקום סיפורים בספרות...). אחרי פרידה מהמשפחה והחברים אני מוצא את עצמי על המטוס בדרך אל הלא נודע... בתחנת המעבר בתאילנד – כשנעלמו כל הישראלים ואיתם השפה העברית הבנתי שזהו, זאת הולכת להיות עונה מטורפת!  כבר בשדה כשהמתנתי לטיסה לניו-זילנד הכרתי חבר'ה מכל מקום בעולם- יפנים, אוסטרלים, גרמנים, צרפתים וכו' כשלהפתעתי כולם נסעו לוואנקה (wanaka), העיירה של הסנובורד והסקי בדרום ניו-זילנד. ויותר מזה, רובם היו פריסטיילרים משוגעים שגם נוסעים לאתר "סנופארק".
 
בתוך כמה דקות נוצרו חברויות ביני לבין החבר'ה שם והחלטנו שכולנו נחפש ביחד דירה. אחרי שלוש שעות של צחוקים במטוס והרבה אלכוהול היינו בעיר שנקראת קריסצ'רצ' (chrischurch). הגענו לשם בסביבות אחת-עשרה בלילה וכבר לא היו אוטובוסים לעיירה וואנקה אז חלקנו העברנו את הלילה ב"באק-פקר" (אכסניה) והשאר השכירו מכוניות והיו בדרכם לוואנקה. החלטנו להיפגש שם למחרת כולם, ואחרי לילה ארוך, מלא בוויסקי וקור אימים, לקחנו את האוטובוס לוואנקה, ו7 שעות לאחר מכן - "וואוווווו" הייתה המילה הראשונה שיצאה לי מהפה - ההרים המושלגים שהיו מסביבי, האגם המדהים שהיה מולי, והבלונדינית הכוסית ששאלה אותי אם יש לי סיגריה... נפגשנו עם כל שאר החבר'ה וביחד עם התיקים והמזוודות שוטטנו בעיר במטרה למצוא אכסנייה להעביר את הימים הראשונים עד למציאת הבית שישרת אותנו למשך העונה.
 
למרבה המזל הגענו בדיוק ביום הראשון של פתיחת העונה בסנופארק, אז כמובן שלא גלשנו באותו היום אבל כעבור שעה שעתיים מצאנו אכסנייה מגניבה, מלא חבר'ה צעירים, והתאקלמנו למקום.
 
ביום שלמחרת כבר קמתי ב-7 בבוקר, התכוננתי, התלבשתי, לקחתי את הבורד ויחד עם עוד חבר יצאנו לתפוס טרמפים לאתר (כל השאר לא הצליחו לקום לאחר שבילינו כל הלילה באחד מהפאבים בעיירה). ביחד איתנו התאספו עוד כמה עשרות חבר'ה שהעדיפו ללכת בדרך הקלה ולנסוע בטרמפים לאתר. תוך כמה דקות גם איתם התחברנו ....אך ברגע שהגיע הטרמפ הראשון שכחנו מה זה חברים ונימוסים ועלינו ראשונים לעבר האתר......
 
המילה "ווואוווווו" חזרה על עצמה כשניגלה לעיני הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי. הפעם זה לא היה בלונדינית או אגם יפה, אלא גבעה מושלגת, ממש גבעה שמלאה באינספור מתקנים ומקפצות ושלל שטויות לחובב פריסטייל שכמותי (האתר "סנופארק" הוא פחות או יותר רבע מאתר החרמון, אך הנושא היחידי בו הוא פריסטייל, אין מסלולים ובולשיט של אתרים גדולים), לקחתי את הכרטיס העונתי שלי לרכבלים במהירות, התחברתי לבורד ועלינו על הרכבל להתחיל את היום הראשון של העונה.

 

את השוק הראשון קיבלתי כשגיליתי את הגדלים המטורפים של המקפצות, גדלים עוד הרבה יותר מטורפים של ריילים ובוקסים, ואת כל הגולשים התותחים האלה שלא נופלים אפילו לשנייה, והמושג "סטייייל" טבוע אצלם בנשמה כמעט כמו שאין דבר כזה להתחיל את היום בלי סיגריה.
בשבילי כל הדברים האלה היו חדשים, ופשוט לא יכלתי להתרכז בכלום, לאחר כמה ראנים השארתי את חבר שלי מאחורי והמשכתי לגלוש במין טראנס כזה שלא יצאתי ממנו למשך הרבה זמן...

 

וככה עברו הימים... לאחר כשבועיים מצאנו בית, או יותר נכון "ארמון", שבו כבר התגוררו כ- 20 גולשים, כולם פחות או יותר בגילי (18) ואליהם הצטרפנו אני ועוד כמה חברים. בבית היו כל הדברים שבנאדם יכול לבקש: חדר ספא עם ג'קוזי, סאונה ומקלחות, חדר ענק מפוצץ במזרונים עם קיר טיפוס, סלון ענקי עם פסנתר, מחשב ומערכת עם רמקולים של מועדונים ואח (זה ששורפים בו עצים כדי להתחמם ולא זה בבית שמרביץ לך...) עוד סלון ענקי עם טלויזיה ומספר ספות וכיסאות (כמובן שגם די.ו.ידי ווידאו), חדר כושר (אני ממש לא צוחק) ובתוכו אזור קטן כזה בשביל הפלייסטיישן והטלויזיה, חדר לתיקונים של הבורדים, חדר נעליים וביגוד, מטבח ענקי, חצר עוד יותר ענקית ובקיצור-ארמון!!
אהה וכמעט שכחתי, מחשב עם אינטרנט חינם וטלפון חינם לשיחות מקומיות, אז ארמון או לא?
 
ומעכשיו באמת התחיל להיות הכל כמו חלום רטוב, ממש כמו שדמיינתי לפני שהגעתי. הימים עברו, למדתי המון תרגילים חדשים, גם גיליתי כמה שזה כואב להתרסק על הראש מגובה של כמה מטרים טובים (קסדה כמובן הצילה אותי ואיפשרה לי לחיות ולספר לכם על הטיול שלי), בקיצור – חלום!!

 

עכשיו קצת על האתר:
 
"סנופארק" ידוע כמקום מאוד ייחודי ויוקרתי בעולם כולו לחובבי הפריסטייל (בעיקר סנובורדיסטים). מה שעשה את האתר למה שהוא היום זה בעיקר הכמות של הפרו'ז ("מקצוענים" בעברית נאותה) כמו שון וויט, טרוויס רייס, מייקל בנג, מייסון אגירי,אהרון ביטנר, ברקי דה מרקי ועוד שמגיעים לשם במטרה לצלם סרטים. לכבודם בונים מקפצה בגודל של 100 פיט (כשלושים מטר אורך) ועליה הם מבצעים את התרגילים הכי מטורפים שלהם ומתעדים אותם למען יראו וייראו (מודה באשמה, קפצתי גם אותה......וחירבנתי אגוזים). התחרויות היוקרתיות שמתקיימות בקיץ כמו ה"ברטון אופן" (burton open), "בילבונג סלופסטייל" וכו' מתווספות למספר הרב של יתרונות האתר וכמובן התחזוקה השוטפת של המתקנים והאתר עצמו. כל אלה ועוד הפכו את האתר למה שהוא היום- אתר הפריסטייל האיכותי ביותר בצד השני של כדור הארץ בזמן שבשאר העולם (גם בישראל) שורר קיץ...

 

קצת על העיירה וואנקה (wanaka):
העיירה וואנקה נמצאת באי הדרומי של ניו-זילנד ומקבצת לתוכה בעונת החורף בעיקר גולשי סנובורד וסקי שבאים להעביר את העונה באחד מהאתרים באזור (cardrona,trebelcone,snowfarm, snowpark)  בעיירה יש סקייטפארק מבטון שבו יש פול ענקית, שלל ריילים וג'אמפים, מיני ראמפ, בנקים, קווארטרים ועוד מגוון מתקנים, מה שעושה אותו לסקייטפארק איכותי. המון פאבים מגניבים, והבירה, אוי הבירה-זולה וטובה...
 
האנשים בניו-זילנד בכלל ובוואנקה בפרט הם סופר נחמדים וחברותיים שזה לא יאמן, אין זקנים ממורמרים, אין חנונים, כולם מגניבים, מצחיקים, זורמים ובעיקר מחפשים רק לגלוש ולהנות...
 
אני אישית התאהבתי במקום ואני אחזור אליו בכל שנה.
למזלי גם יצא לי לגלוש ולהתחבר עם הרבה מהגולשים המקצועיים שציינתי וזאת הייתה חוויה מטורפת בשבילי (כמו לגלוש גלים עם קלי סלייטר או לנסוע על סקייט עם מייק ואללי), מיותר לציין שחזרתי משם עם ביצים מפלדה ועם שלל תרגילים מעניינים, ולאחר חודשיים וחצי של גלישה אינטנסיבית כמעט בכל יום, הספקתי לשבור את הבורד, בינדינגס, נעליים וכל דבר אפשרי, אבל למזלי יש לי מישהו שדואג לי ומביא לי ציוד ופה אני צריך להודות לרועי איטלסון מסקי-פס ולהגיד בגאווה שאני בנבחרת של סקי-פס , בלעדיו לא הייתי מגיע לאן שהגעתי...תודה!

 

שאר הסיפור כבר לא יעניין אתכם- חזרתי לארץ, עבדתי כמו חמור, ואני עדיין מחכה לפתיחת העונה בחרמון וכל מה שיש לי להוסיף זה שאם אתם אוהבים משהו עד עמקי נשמתכם, לכו על זה, תארזו את התיקים ותעזבו הכל, כי בלי לראות את העולם ולעשות מה שאתם אוהבים לעשות זה לא שווה לחיות.
מקווה שנהנתם ,אני בהחלט נהנתי!
פאנצ'ו.

 

 
רוצים גם לראות את פאנצ'ו ?

http://video.google.com/videoplay?docid=7040101734066937678&hl=en

תודה למגזין אדרנלין www.adrenalin.co.il

 
צור קשר  |   מי אנחנו  |   שלח למכור  |   הפוך לדף הבית
© כל הזכויות שמורות לסקי-פס סקי וסנובורד בע"מ
Designed by Studio Arava    ZOD מערכות מידע בע"מ